של מי שיעורי הבית האלה

הרגלים הרגלים
או בניסוח אחר, של מי שיעורי הבית האלה?

מאת אייל ברנר, פסיפס
נתחיל מקטע קצר מתוך הספר חמוטל ואלישע עולים לכיתה א’–
כְּשֶׁחוֹזְרִים מִבֵּית הַסֵּפֶר, אֱלִישָׁע צוֹעֵק כְּשֶׁהוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת:

“אֲנִי רִאשׁוֹן בָּאֶקְס-בּוֹקְס!!!” וְדוֹהֵר יָשָׁר לְעֵבֶר הַטֶּלֶוִויזְיָה.

חֲמוּטַל אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא רְעֵבָה וְנוֹתֶנֶת חִיבּוּק לְאִימָּא וּמְסַפֶּרֶת קְצָת עַל מָה שֶׁהָיָה בְּבֵית הַסֵּפֶר.

אֱלִישָׁע מְרוּכָּז בַּטֶּלֶוִויזְיָה וּמַבְטִיחַ שֶׁיָּבוֹא לֶאֱכוֹל בְּעוֹד שְׁתֵּי דַּקּוֹת בְּדִיּוּק.

ְאִימָּא שׁוֹאֶלֶת אִם יֵשׁ שִׁיעוּרִים. אֱלִישָׁע אוֹמֵר שֶׁאֵין וַחֲמוּטַל אוֹמֶרֶת שֶׁיֵּשׁ.

אַחַר כָּךְ אֱלִישָׁע נִזְכַּר שֶׁבְּעֶצֶם גַּם לוֹ יֵשׁ שִׁיעוּרִים, אֲבָל הוּא בְּדִיּוּק רָעֵב.

בְּיָמִים רִאשׁוֹן וּרְבִיעִי יֵשׁ לְחֲמוּטַל חוּג הִתְעַמְּלוּת קַרְקַע,

וְלֶאֱלִישָׁע יֵשׁ חוּג כַּדּוּרְסַל בְּיָמִים שֵׁנִי וּרְבִיעִי.

לו היינו בתכנית טלוויזיה היינו וודאי מקפיאים את התמונה סביב המשפט: “אימא שואלת אם יש שיעורים”, חוקר ותיק עם קול סמכותי היה מופיע בקדמת התמונה ומסביר שזהו הרגע שבו הגלגל מסתובב מעתה ועד כיתה יב’. הרעיון הכללי, כך יסביר החוקר הדמיוני, הוא שהתלמיד קיבל ממורתו שיעורי בית ויחד עם שיעורי הבית הוא קיבל אחריות מלאה לכך שעליו לבצעם. עם האחריות הזו צעד הילד לביתו. אך הרגע בו הוריו שאלו בדבר שיעורי הבית, הוא הרגע בו מבלי לדעת, הרגע בו לקחו ההורים מילדם את האחריות להכנת שיעורי הבית. זהו. החל מרגע זה יש מי שיזכיר, יש מי שינדנד, יש מי שיעזור ולפעמים יש אפילו מי שיעשה במקומי. תהליך העברת האחריות הועבר במלואו מהתלמיד להורה…

ההורים הכינו את שיעורי הבית

מבלי להיכנס לוויכוח האם באמת יש צורך בשיעורי בית ברור כי מן הסתם, כל למידה דורשת תרגול והפנמה של חומר הלימוד בין אם בכיתה ובין אם בבית.
בשנים האחרונות עלתה באופן משמעותי רמת המעורבות של הורים בנעשה בבית הספר כמו גם בתפקוד ילדיהם בבית הספר ובבית. הורים, מתוך רצון להעניק לילדיהם חוויית הצלחה אינם מעוניינים לתת לילדים להתמודד עם סיטואציה בה הם נאלצים להגיע לבית הספר ללא שיעורי בית וכתוצאה מכך לעמוד נבוכים מול המורה והכיתה. וכך מוצאים את עצמם ההורים מעורבים בהכנת שיעורי הבית, בין אם מדובר בתזכורת עד כדי נדנוד, בין אם מדובר בישיבה ממושכת לצד ילדיהם לאורך כל זמן הכנת השיעורים ובין אם מדובר באקטיביות וסיוע ממשי בהכנת השיעורים עצמם. הסיטואציה לפעמים עד כדי כך מבולבלת עד שלאחרונה אימא אחת סיפרה לי שלפעמים היא כועסת על המורה שנותנת כמות רבה מאוד של שיעורי בית לא משום שמדובר בעומס רב מדי על הבן שלה, אלא משום שבדיוק באותם ימים היא אינה פנויה כדי לשבת זמן רב על שיעורי הבית…

המבוגר האחראי

אם היינו עכשיו מעבירים את עצמנו תהליך מדיטטיבי וודאי היינו משננים עכשיו את המנטרה: שיעורי הבית הם של הילדים. שיעורי הבית הם של הילדים וכך נחזור שוב ושוב במשך ימים, שבועות וחודשים עד שהמסר שלנו יחלחל פנימה. זהו הבסיס לתהליך כולו, שיעורי הבית הם באחריות ילדינו ואם נכון להיום האחריות נמצאת ברובה אצלנו ההורים הרי שהגיע הזמן לתהליך הדרגתי להחזרת או העברת האחריות אליהם.

סביר להניח שבכיתה א’ אנחנו נעזור יותר ובעיקר נסייע בבניית הרגלים הקשורים לזמנים שבהם מכינים את שיעורי הבית ונעבוד עם ילדינו על קביעת שעת ההתחלה וזמנים קבועים להכנת השיעורים, משך הלמידה, סביבת הלמידה, התארגנות וכמובן למידה מהצלחות ומאי הצלחות.

לסיכום, משפט מפתח

אם הטקסט הבא מתוך הספר חמוטל ואלישע מדבר אליכם כיום או ידבר אליכם בעתיד, הרי שזה הזמן להתמדה, התמדה ועוד קצת התמדה-

כְּשֶׁיֵּשׁ לַחֲמוּטַל שִׁיעוּרֵי בַּיִת, הִיא רוֹצָה לַעֲשׂוֹת אוֹתָם מָחָר,

כִּי הַיּוֹם הִיא עֲסוּקָה…

לִפְעָמִים, כְּשֶׁיֵּשׁ לַחֲמוּטַל שִׁיעוּרֵי בַּיִת שֶׁהֵם לְיוֹם חֲמִישִׁי,

חֲמוּטַל אוֹמֶרֶת שֶׁהַיּוֹם רַק יוֹם שֵׁנִי, אָז אוּלַי כְּדָאִי שֶׁהִיא תָּכִין אוֹתָם בְּיוֹם רְבִיעִי…

גַּם אֱלִישָׁע רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת שִׁיעוּרֵי הַבַּיִת מָחָר, מָחֳרָתַיִים אוֹ אֲפִילּוּ בְּשָׁבוּעַ הַבָּא,

פָּשׁוּט כִּי תָּמִיד יֵשׁ תָּכְנִית שֶׁהוּא חַיָּיב-אֲבָל-מַמָּשׁ-חַיָּיב לִרְאוֹת בַּטֶּלֶוִויזְיָה.

המשורר האנגלי, ו.ה. אודן אמר פעם- “יש צורך בכשרון מועט מאוד כדי לראות מה שמונח מתחת לאפך, אבל יש צורך בכשרון רב כדי לדעת לאיזה כיוון לכוון את האף”. יצירת הרגלים בגילאי היסוד תסייע לילדינו להתמודד עם חומרי הלימוד והעומס שיגיעו בכיתות הגבוהות יותר. בנוסף לכך, נוכל ללמד אותם להתמודד עם תופעת הדחיינות הטבעית שקיימת אצל רובנו…
בהצלחה,
אייל ברנר, פסיפס

אייל ברנר 

אייל ברנר הוא איש חינוך, מרצה ומומחה למיומנויות למידה, מוטיבציה וחשיבה יצירתית.
ממקימי חברת “פסיפס”,
ממחברי הספרים “חמוטל ואלישע עולים לכיתה א'”,”סודות הלמידה” ו”מר מחר”.
בעל ניסיון של עשרות שנים בהנחיה והקניה של מיומנויות למידה להורים, תלמידים, סטודנטים, מורים ומנהלים.
מאמין גדול בלמידה מכישלונות, חובב מושבע של ספרים מכל סוג, משחקי טלפון ושניצל עם צ’יפס של אימא.