תמיכה בילדים
האופן שבו ילד מגיב לאירוע טראומטי תלוי במספר משתנים: גילו, אישיותו, חומרת וקרבת האירוע הטראומטי ורמת התמיכה אותה הוא מקבל ממשפחתו ומחברים. אתם, ההורים מהווים את המקור החשוב ביותר להתמודדות ילדכם בעתות טראומה. למעשה, חשוב לציין כי רוב הילדים ישתקמו ממשבר ללא עזרה מקצועית, בסיועם של הקרובים אליהם. תמיכה בילדיםמתוך אתר המרכז הישראלי לטיפול […]
האופן שבו ילד מגיב לאירוע טראומטי תלוי במספר משתנים: גילו, אישיותו, חומרת וקרבת האירוע הטראומטי ורמת התמיכה אותה הוא מקבל ממשפחתו ומחברים. אתם, ההורים מהווים את המקור החשוב ביותר להתמודדות ילדכם בעתות טראומה. למעשה, חשוב לציין כי רוב הילדים ישתקמו ממשבר ללא עזרה מקצועית, בסיועם של הקרובים אליהם.
תמיכה בילדים
מתוך אתר המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה
ילדים רבים נחשפים כיום לאירועים טראומטיים. החשיפה אינה חייבת להיות ישירה: במקרים רבים גם צפייה בדיווח טלוויזיוני מזירת פיגוע עלולה להיות חוויה רגשית קשה עבורם. ההלם והחרדה שהם מנת חלקם של המבוגרים, מועצמים על ידי תחושת חוסר האונים של הילד – הוא חש פגוע ומאויים בעולם שלעתים הוא אינו מבין אותו. ההשלכות של חשיפה שכזו עלולות לכלול תגובות פחד, התנהגות אלימה, חלומות רעים ואף הרטבה במיטה, אצל ילדים שכבר נגמלו מכך.
האופן שבו ילד מגיב לאירוע טראומטי תלוי במספר משתנים: גילו, אישיותו, חומרת וקרבת האירוע הטראומטי ורמת התמיכה אותה הוא מקבל ממשפחתו ומחברים. אתם, ההורים מהווים את המקור החשוב ביותר להתמודדות ילדכם בעתות טראומה. למעשה, חשוב לציין כי רוב הילדים ישתקמו ממשבר ללא עזרה מקצועית, בסיועם של הקרובים אליהם. בשל כך, חשוב כי אתם כהורים תהיו קשובים לסימני מצוקה אותם משדר הילד ותהיו שם בשבילו על מנת לתמוך בו. בעמוד זה, אנו מציעים מספר עצות מעשיות אשר יעזרו לכם ולילדכם להתמודד במצבי משבר שכאלו.
- היו מודעים לתגובותיכם שלכם לאירוע
ילדים מסיקים כיצד להגיב למצב על ידי צפיה במבוגרים המשמעותיים בסביבתם (כגון הורים, גננות או מורים). לכן נסו, עד כמה שאפשר, להפגין התנהגות רגועה ומרגיעה. על מנת לעשות זאת, שתפו חברים או בני משפחה מבוגרים אחרים ברגשות ובמחשבות שלכם בטרם תדברו עם ילדכם. - הקדישו תשומת לב יתרה לילדכם
בייחוד במצבים קשים, תשומת לב והקשבה מצדכם מספקות לילד הזדמנות להביע את חוויותיו ולחוש בטחון וקרבה. במידה והילד רוצה לשוחח על רגשותיו, אל תמנעו מכך ועודדו אותו לספר מה הוא חש. גלו הבנה והזדהות, והסבירו לו כי רגשות כמו פחד, כעס ואשם הם תגובות נורמליות לאירוע “לא נורמלי” שכזה. - היו רגישים לרמת הבנתו של הילד
התאימו את המידע אותו אתם מספקים לגילו ולרמתו של ילדכם. עודף מידע עלול לבלבל ילדים צעירים, ולגרום לפחד ולחוסר בטחון. חשוב לעודד שיחה, אבל במידה והילד אינו רוצה בכך, אל תתעקשו לקיימה. בכל מקרה, חשוב לא להעלות השערות לא מבוססות או לספק מידע לא נכון לגבי מה שקרה. - הגבילו את חשיפתו של הילד לאמצעי התקשורת
המנעו מחשיפת יתר של הילד לשידורים גרפיים וחיים ממקום האירוע. הדבר חשוב במיוחד בגילאי הגן ובית הספר היסודי. השתמשו באמצעים אחרים, כגון קלטות וידאו או משחקים כדי להעסיק אותו בזמן זה. - נסו לשמור על שגרה
נורמלית וספקו להם דברי הרגעה ריאליסטיים לגבי בטחונם – הקנו להם כלים וידע כיצד ניתן להמנע ממצבים טראומטיים – הדבר יחזק בהם את תחושת השליטה והבטחון. דברי הרגעה בדבר בטחונם הם המידע הטוב ביותר שניתן לספק לילדים צעירים, אשר לעתים חשים מבולבלים מאינפורמציה לגבי האירוע. - היו קשובים
להתנהגויות המעידות על מצוקה. שימו לב לדפוסי משחק אשר משחזרים את הטראומה שוב ושוב ולתלונות על “חלומות רעים”. התנהגויות אלו הינן נורמליות לאחר אירוע טראומטי, ומהוות את דרכו של הילד להתמודד עם הטראומה. עם זאת, במידה ואין שינוי באינטנסיביות ובתדירות של ההתנהגויות הללו לאחר מספר חודשים, רצוי לפנות לייעוץ מקצועי. - היו קשובים גם למתבגר
המראה סימני מצוקה. בקרב מתבגרים יש להקפיד ולשים לב לדיבור או מחשבות על התאבדות, שימוש בסמים, הפרעות אכילה ושינה והפגנות כעס חריגות. יש להתייחס לסימנים אלו באופן מיידי, ואין לצפות שיעברו מעצמם ללא טיפול מקצועי. - שימו לב למצבכם הרגשי
בתור המשענת עליה נסמך הילד, עליכם לשמור על עצמכם. שמרו על קשר עם משפחה וחברים, ופנו לאנשי מקצוע במידה ויש צורך בכך. נסו להקפיד על תזונה נכונהושינהמספקת ושלבו פעילות גופנית ופעילויות מהנות אחרות בסדר יומכם. ושוב – אל תהססו לפנות לעזרה נפשית מקצועית במידה ונראה לכם כי אתם או ילדכם זקוקים לכך.
למידע נוסף היכנסו לאתר המרכז הישראלי לטיפול בפסיכוטראומה:
(העתיקו והדביקו בשורת הכתובת)
http://www.traumaweb.org/content.asp?PageId=33&lang=he
