הורי תאומים – מתמודדים ומיישמים
תאומו∙ת היא תופעה מיוחדת המעוררת תשומת לב מכל עבר. תאומים הם ילדים שמרגע היווצרותם ברחם אימם היו מלווים בדמות נוספת לצדם. אין להם חוויה של היות לבד. היום אנו יודעים מתחום מדעי המוח שכל ילוד מגיע לעולם עם זיכרון חושי מהרחם. תאום זוכר מתקופת ההריון (בזיכרונו הטרום מילולי) את חווית היותו ביחד עם אחיו ולכן כשיוצא לאוויר העולם נטייתו הטבעית היא להתחבר ולהתמזג עם תאומו. […]
תאומו∙ת היא תופעה מיוחדת המעוררת תשומת לב מכל עבר.
תאומים הם ילדים שמרגע היווצרותם ברחם אימם היו מלווים בדמות נוספת לצדם.
אין להם חוויה של היות לבד.
היום אנו יודעים מתחום מדעי המוח שכל ילוד מגיע לעולם עם זיכרון חושי מהרחם.
תאום זוכר מתקופת ההריון (בזיכרונו הטרום מילולי) את חווית היותו ביחד עם אחיו ולכן כשיוצא לאוויר העולם נטייתו הטבעית היא להתחבר ולהתמזג עם תאומו.
אם אנחנו כהורים לא נתערב בנטייה הזו להתמזגות יתפתחו התאומים כשני חלקים של שלם, וגם הסביבה תתייחס אליהם כך.
כדי שכל תאום ירגיש כאישיות מלאה ושלמה (עם זיקה להיותו תאום כחלק מזהותו) צריכים ההורים לדאוג שילדיהם יעברו תהליך של נפרדות פסיכולוגית האחד מהשני, כדי שבבוא היום (כבר בסביבות גיל 6) יוכלו להיפרד פיזית ולתפקד באופן מלא ללא תלות בתאומם.
הפרדה פיזית ללא נפרדות רגשית תתקל בקשיים.
אין זה אומר שמוותרים על ה”ביחד” של התאומות.
המטרה היא ליהנות מיתרונות הקשר התאומי העמוק והמיוחד כשני אנשים שכל אחד מהם הוא ישות נפרדת, מלאה וייחודית.
מחקרי עבר הוכיחו שתאומים שלא חוו נפרדות פסיכולוגית תקינה גילו במהלך חייהם בעיות התפתחותיות וקושי לנהל חיים תקינים.
מכאן אנו מבינים שתאומים אינם רק שני אחים.
בתאומות קיימת מורכבות שמחייבת התייחסות מיוחדת כדי לאפשר התפתחות תקינה.
טיב ההורות לתאומים הוא זה שישפיע על איכות התפתחותם.
האיזון בין ה”ביחד” וה”לחוד” הוא משימתם המרכזית של ההורים ובאמצעותם, של הסביבה כולה.
איזון זה עדיף שייעשה משלבי ההתפתחות הראשונים אך בהחלט ניתן לעשותו גם בשלבים מאוחרים יותר (גילאי 6-7 ואף יותר) תוך כדי יצירת חוויות מתקנות.
הזמן המשפחתי הרב שאנו מבלים בו ביחד בעת מגפת הקורונה, יכול להוות הזדמנות מעולה להתייחסות ספציפית אל כל תאום ויצירת נפרדות פסיכולוגית ביניהם, בד בבד עם הנאה וניצול של היותם בגיל זהה והיכולת שלהם לממש את ה”ביחד” המעצים.
מה כדאי שנעשה לטובת הנפרדות של תאומינו בזמן המבורך (והמאתגר) שנכפה עלינו?
נפרדות פסיכולוגית – קל להבינה קשה לעשותה.
כדי ליישמה יש להקפיד על מספר כללים:
קביעת חפצים אישיים לכל תאום – כל ילד צריך פריטים משלו על מנת שיוכל לייחד את עצמו באמצעותם.
אין ספק שכל אחד מהילדים זקוק למיטה משלו כבר מיום היוולדו.
אם קיימות כבר מיטות זהות אפשר להבדילן ע”י הדבקת מדבקות שונות על כל מיטה.
חשוב גם לדאוג שלכל ילד יהיו בגדים ששייכים רק לו ומאפיינים רק אותו.
השעות הרבות שעלינו להעביר בבית בתקופה זו עומדות לזכותנו במילוי משימת הפרדת הביגוד.
יש להיעזר בטוש עמיד בכביסה ולציין על כל בגד למי מהתאומים שייך, ולהקפיד שרק הוא ילבש אותם.
חשוב גם לארגן לכל אחד מהם מקום נפרד בארון לפריטי הלבוש שלו.
אם הילדים הם מעל גיל 3 ניתן לעשות את החלוקה בעזרתם.
כנ”ל יש לעשות הפרדה במצעים ובמגבות ולשייך לכל ילד מספר סטים של מצעים ומגבות שישמשו אותו בלבד.
אם הילדים משתמשים עדיין בבקבוקים ובמוצצים יש לדאוג שלכל אחד מהם יהיו בקבוקים ומוצצים בצבע שונה.
גם על כסאות האוכל להיות שונים וקבועים וכך גם המושבים במכונית.
יצירת טריטוריה ייחודית לכל ילד– חשוב שלכל אחד מהתאומים יהיה מרחב משלו.
המקום בו נמצאת מיטתו והקירות המקיפים אותה יקושטו בקישוטים התואמים את הילד הספציפי בשונה מאחיו.
בחדר יהיה גם חלק משותף השייך לשניהם.
צעצועים – לכל ילד לארגן בקופסה משלו מספר מועט של צעצועים ששייכים לו ומאפיינים אותו בלבד ויהיו גם צעצועים משותפים.
כל אלו מדגישים את חווית ה”לחוד” וה”ביחד”. השונה, לעומת המשותף התאומי.
פנייה לכל ילד בנפרד– יש להרבות בקריאת השם של כל ילד בנפרד ולא לפנות אליהם ברבים. גם אם הם נמצאים באותו מצב חשוב לפנות אל כל ילד בנפרד בציון שמו (… בוא לאכול ו…בוא לאכול) למרות הקושי הבלתי נלאה של ההורים.
הצבת גבולות נפרדת וכפולה – הצבת גבולות גם היא צריכה להינתן לכל אחד מהם בנפרד בליווי הסבר (למרות החזרה המעייפת על הדברים), גם אם רק אחד מהם חצה את הגבול שהוצב. זאת כדי שכל תאום יחוש ששומרים גם עליו.
הקפדה על שהייה אינדיבידואלית עם כל תאום – על ההורה לדאוג להיות עם כל ילד בנפרד במלוא תשומת הלב (לפחות לזמן קצר) תוך הקפדה שלא לעסוק באותו זמן בתאום השני (אחיו יהיה עם ההורה השני או יעסיק עצמו).
שהות זו תפצה על החסר של ההתמזגות עם כל אחד מהם בעת היותם תינוקות.
טקס רוטיני בהשכבת הערב לכל אחד בנפרד בנוכחות אחיו – אם הקראת סיפור היא חלק מהשגרה בערב יש לתת לכל ילד לבחור סיפור<p< p=””></p<>
כל אח יקשיב גם לסיפור של תאומו. גם הפרידה וברכת “לילה טוב” צריכה להיעשות עם כל אחד בנפרד.
מריבות – מריבות משרתות את הנפרדות. מריבה עם אחי מדגישה את העובדה שהוא אחר ממני.
יש לקבל את המריבה כצורך התפתחותי חיוני לנפרדות, לאפשר אותה תוך הצבת גבולות ברורים לגבי המקום, הדרך והעוצמה (ללא אלימות).
אם מתחילה אלימות, להפריד ולהתייחס לשני הצדדים.
קנאה – מדגישה את הנבדלות בין השניים ומסמנת גבולות וטריטוריות. הקנאה מאפשרת לכל ילד להרגיש כישות נפרדת וייחודית מבלי להרוס את הקשר עם אחיו. יש לאפשר אותה ולהבין שהיא בונה את החוסן הנפשי של כל תאום בתנאי שאינה חורגת מגבולות הטעם הטוב ומשתלטת על אישיותו של הילד.
אפשר לעזור לילד המקנא להכיל את רגשותיו ולא למהר לפצותו.
שמירה על עקרון התור – חשוב להקפיד על חלוקה הוגנת בכל פעילות, שיחה ותעסוקה עם הילדים.
תאומים שעקרון התור נשמר ע”י הוריהם יודעים שיגיע תורם, לומדים לחכות בסבלנות – מה שמגביר את חווית הנפרדות ביניהם.
מניעה מדיבור בלשון רבים – יש למנוע מהילדים מלדבר בלשון רבים כדי ללמדם לקבל החלטה בזכות עצמם ולשמור על ייחודיותו של כל אחד מהם.
הימנעות מהשוואות ביניהם – להשתדל עד כמה שניתן לא להשוות ביניהם.
לאפשר לכל אחד מהם להוכיח את ייחודיותו בנושאים שחזק בהם, ואף לנסות את כוחו במקומות בם אחיו חזק ממנו. יש לבדוק התקדמות של כל תאום יחסית לעצמו ולא יחסית לתאומו.
בימים אלו של התמודדות עם מגפת הקורונה יש לשים לב לדברים נוספים:
שימת לב לשוני בתגובות של כל ילד – כל אחד מהתאומים עלול להגיב באופן שונה ולבטא את פחדיו מהמצב בדרך אחרת.
שימו לב לתגובה של כל אחד מהם בנפרד ותווכו לו את המצב תוך התייחסות מיוחדת לתגובותיו הספציפיות.
לא פעם אנו טועים לחשוב שהסבר משותף עונה על צורכי השניים ולא תמיד כך הוא. חשוב לדבר אל כול ילד בשפה ובמושגים שתואמים את שלב ההתפתחות ואת יכולת ההבנה שלו.
להכיל את פחדיו ורק אז לנסות להרגיע.
ילד שמתייחסים אליו במלוא תשומת הלב יחוש מוגן ונאהב.
שמירה על מידע אמיתי אך מותאם– שמרו על העברת מידע אמיתי, אך כזה המותאם לגילו ומידת הבנתו של כל אחד מהם.
עם זאת יש לזכור שתאומים הם “מתנה” גדולה להוריהם והאחד לשני.
בכל שלב משלבי ההתפתחות יש לכל תאום שותף זמין המבין את עולם הדמיון שלו ואת צרכיו וזו קרקע נפלאה לשיתופי פעולה. זוהי הסיבה שלצד המריבות והתחרותיות יש גם עליה גדולה במשחקים המשותפים ובזמן שהם מעסיקים האחד את אחיו, עובדה המעניקה להוריהם הזדמנות ליהנות מהם ואף להתפנות לעניינים אחרים ולמנוחה קלה.
אם נשתדל לקיים את הנ”ל תוך שמירה על סדר יום ושגרה מרגיעה (עד כמה שאפשרי), נהיה אמפתיים לרגשות ילדינו ונתמוך בהם ואף נהיה מעט יותר גמישים בזמן מסכים, נוכל להפיק את המיטב משגרת החיים ההזויה שנכפתה עלינו.
לכשיסתיימו ימי השהיה בבית יהיה צורך לחזק את הנפרדות ע”י יצירת עולם חברתי נפרד לכל תאום. (סוגיה שיש לתת עליה את הדעת וללמוד לבצע אותה).
כמו כן, יהיה עלינו ללמוד כיצד לנהוג עם המשפחה המורחבת בהקשר לתאומים, כיצד לשתף פעולה עם מערכת החינוך, איך לערוך להם ימי הולדת ועוד עוד…
בתקווה לימים יפים יותר…
הדס פילצר
יועצת חינוכית M.A בוגרת קורס דו-שנתי בטיפול משפחתי וקורס שנתי להנחיית הורי תאומים. בעלת וותק רב במתן הרצאות, בייעוץ פרטני ובהנחיית קבוצות להורי תאומים ולאנשי מקצוע. אימא לתאומים וסבתא לתאומות ולתאומים בת ובן.
ייעוץ אישי והנחיית קבוצות
להורי תאומים ואנשי מקצוע
נייד: 054-7002389
